אינפנטיליזציה של הפוליטיקה: הפוליטיקה כשמורת טבע של ילדותנו הנשכחת 

אינפנטיליזציה של הפוליטיקה: הפוליטיקה כשמורת טבע של ילדותנו הנשכחת / נמרוד נוי

14/6/2009

מתקיימת לה בישראל תופעה מיוחדת במינה בה הפוליטיקה נהפכה לשמורת טבע של ילדותנו הנשכחת. מין אינפנטיליזציה של הפוליטיקה. יש בנו כנראה איזה צורך קדום לחזור אל ילדותנו, ואנו עושים זאת מצויין באמצעות המערכת הפוליטית בישראל. זהו המקום בו אנו חוזרים אל מחוזות ילדותנו האישית והלאומית. אל ימי תנועת הנוער ואולי אף אל ימי המדינה בדרך. ימי המחתרות וההוויי הפלמ"חאי... אל תדאגו הכל יהיה בסדר... נוע נוע סוף... אפשר לסחוב תרנגולות מהלולים... הקומז'יצים סביב המדורה... הי הג'יפ הי הג'יפ... אין צורך בחשיבה מקצועית... העולם הוא פשוט... העיקר הכוונה שבלב והערכים הנעלים והרצון הטוב... ועוד כהנא וכהנא מיני דברים.

בישראל המערכת הפוליטית היא המקום היחיד במדינה שהתנהלותו איננה מוסדרת כהלכה בכללים התנהלותיים נורמטיביים מינימליים כלשהם. המציאות בשטח מורה שהפוליטיקאים אינם מתיחסים למפלגות כארגונים אשר עליהם להתנהל על פי קודים ברורים ומקובלים. חוק המפלגות - כפי שנוסח בעבר הרחוק וניתן לראותו באתר הכנסת - מציג שלושה תנאים בסיסיים וכלליים להקמת מפלגות בישראל ולאופני התנהלותן ותו לא. כתוצאה מכך במהלך השנים התפתחה לה מציאות בחיינו הפוליטיים המתאפיינת בשני מרכיבים עיקריים: אנרכיה וילדותיות (אינפנטליות). לצופה במערכת הפוליטית, המקצועי והמיומן, נפרשת לנגד עיניו מציאות הזויה, בה למעשה אין יותר חיים פוליטיים אמיתיים בישראל. המפלגות הולאמו על ידי הפוליטיקאים ובכך תם סיפורן כגורם החשוב במדינה המופקד על קיומה של זירת החיים הפוליטיים העיקרית בה, ומי שעיקר תפקידן הוא לפתח עוצמה של חיים דמוקרטיים בקרבה. עקרון התבונה הקולקטיבית ושיתוף הרבים הושלך לפח והמערכת הפוליטית הפכה למקום היחידי בארץ הזו בו אנו מוכנים לחשוב ולהתנהג כמטומטמים.   

בעצם ימינו אלה כולנו עדים לקורה לכלכלה העולמית, בה המערכת הפיננסית פעלה באופן לא מוסדר ולא מפוקח כראוי במשך תקופה ארוכה ורבת שנים. תחת ההנחה התמימה שהשוק יסדיר את הכל ותוך כדי התעלמות מכשליו הרבים, הינחנו לדברים לקרות עד שכדור השלג תפח ותפח וכלכלת העולם כולו כמעט וקרסה תחתיו.

כך גם המערכת הפוליטית. בזמנו המחוקק הניח בתמימות רבה כי הפוליטיקה משולה להתארגנות פרטית וולונטרית ולפיכך אל לו להתערב יתר על המידה בהתניות ובמחויבויות שונות הנוגעות לעצם הקמתן של מפלגות בישראל ולדרכי התנהלותן. עד היום אנו מסרבים להתייחס למפלגות כארגונים לכל עניין ודבר ובודאי לא ארגונים ציבוריים שלדרכי התנהלותם השפעה מכרעת, לטוב ולרע, על מכלול חיינו בארץ הזאת. קו השבר החל איכנשהו עם העלמותם של האבות המיסדים. המציאות והחיים השתנו ללא היכר, ורק המערכת הפליטית נשארה עומדת על כנה כפי שהיה מימים ימימה. אט אט החלו האנרכיה והאינפנטליזציה למלא את החלל החסר, והפוליטיקה כולה הפכה לאי של שמרנות וארכאיות בלב החברה הישראלית המייצר לה ולמדינה הפסדים עצומים.

כולנו מזהים את חוסר היציבות הקיים במערכת הפוליטית בישראל ומזהים גם חלק מהדברים הלא טובים הנגזרים ממצב זה. אך איש בישראל לא נתן את דעתו לשאלות היסוד שבבסיס מציאות זו. מדי תקופה מתכנסים חכמי ישראל, אלו הם אנשי המעשה והאקדמיה השונים והמצליחנים למיניהם, ומטכסים עצה מה ניתן לעשות טוב יותר כדי לחלץ את המדינה מן הקפאון וממגמות השקיעה וההדרדרות המאפיינים אותה בעת הזאת. כיצד נקפוץ מדרגה ותוך עשר שנים נמקם את מדינת ישראל בין 15 המדינות המובילות בעולם? כיצד נתמודד בהצלחה עם השחיתות? כיצד נשפר את אופני התנהלותה של המדינה? וכו' וכו'.

ההנחה המובילה את חבורת האנשים הטובה והדורית הזו היא שבמערכת הפוליטית אין לגעת. כך היה מעולם וכך גם יהיה לתמיד. מין סוג של השלמה וויתור מראש. אילוץ משמיים שיש להתעלם ממנו ולפעול במסגרתו. אני בא לטעון כאן בקול גדול שאי אפשר עוד להתעלם מחולשת המערכת הפוליטית ולפעול לשיפור המדינה מבלי שנתמודד עם אותו חוסר ואותה אוזלת יד דורית מתמשכת המקרינה רוע על כל סביבותיה. במאמריי הרבים שפורסמו באתר 'מאמרים' ובאתר 'READER' וכן בעבודה המקצועית שהכנתי עבור מפלגת קדימה בשם 'קדימה: יישום תוכנית אסטרטגית' (שאשמח לשולחה לכל החפץ), נתתי ביטוי נרחב לתופעת חולשת המערכת הפוליטית והשקעתי מאמץ רב לנתחה ולהבינה.